אָמַר רַב יוֹסֵף. אַף אֲנָן תַּנִּינָן כּוּלְּהֹן. יָם. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר. לֹא סוֹף דָּבָר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּיָּם. אֶלָּא אֲפִילוּ זוֹרֵק בְּכָל הַיָּם פָּטוּר. שֶׁכָּל הַיָּם נִקְרָא כַרְמְלִית. בִּקְעָה. דְּתַנִּינָן. הַבִּקְעָה בִּימוֹת הַחַמָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים רְשׁוּת (הַיָּחִיד) [הָרַבִּים] לְכָאן וּלְכָאן: אִם אוֹמֵר אַתְּ. רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָאן וּלְכָאן. לֹא תְהֵא טְעוּנָה הַקָּפַת כְּלֵי בְהֵמָה. וְתַנִּינָן. הִקִּיפוּהָ בִּכְלֵי בְהֵמָה מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. אִסְטְווָא. דְּתַנִּינָן. וְכֵן גְּשָׁרִין הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אַסְקוּפָּה. דְּתַנִּינָן. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה. בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר. פָּטוּר. שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת. הָא אִם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת חַייָב. בֶּן עַזַּאי אוּמֵר. אֲפִילוּ אִם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת פָּטוּר. כַּרְמְלִית. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. כַּרְמֶל. רַךְ מָלֵא. אֵינוֹ לֹא לַח וְלֹא יָבֵשׁ אָלָּא בֵינוֹנִי. וְהָכָא אֵינָהּ לֹא רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד אֶלָּא כַרְמְלִית. אֵי זוֹ הִיא כַרְמְלִית. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּגוֹן חָנוּתֵיהּ דְּבַר יוּסְטִינֵי. חָצֵר שֶׁלְּרַבִּים וּמְבוּאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָשִׁין אִם עִירְבוּ מוּתָּרִין. וְאִם לֹא עִירְבוּ אֲסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חצר של רבים וכו'. סיפא דהתוספתא דלעיל הוא:
כגון חנותיה דבר יוסטיני. שם אדם אחד ורגל רבים מצויים שם לפיכך אינה רה''י כשאר חנות ור''ה נמי לא הוי דאינו עשוי להילוך רבים ממש:
כרמלית. מה זה השם תני ר' חייא על שם כרמל דמפרשינן רך ומלא לא לח ולא יבש אלא בינוני וה''נ לא רה''י ולא ר''ה אלא בינוני וזהו כרמלית:
אסקופה וכו'. כדפרישית לעיל:
ובימות הגשמים ר''ה לכאן ולכאן. כלו' דהש''ס גריס הכי בהאי מתני' וכדמסיק ואזיל שאם אתה אומר כהאי גי' דגריס במתני' רה''י לכאן ולכאן קשיא דמעתה לא תהא טעונה הקפת כלי בהמה לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ואנן תנינן בפ''ק דעירובין שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה אבל להאי גי' דגריס ר''ה לכאן ולכאן מוקמינן להאי מתני' דעירובין בימות הגשמים ומ''מ לאו ר''ה גמורה היא אלא כרמלית. והא דקרי לה ר''ה לפי שאינה רה''י:
אסטווה דתנינן. בסוף פ' כל גגות וכן גשרים מפולשין וכו' וחכמים אוסרין דדין איצטבא להן והוו כרמלית והיינו דקתני וחכמים אוסרין אבל לא מחייבין:
אף אנן תנינן. במתני' לכולהן דקחשיב בברייתא:
דתנינן תמן. בפ' הזורק וכו' ולא סוף דבר ד' אמות בים אלא אפי' זרק כמה וכמה בכל הים פטור וכו' אלא אמידי דתנינן הזורק ד' אמות בר''ה חייב תני הכי לפטורא בכרמלית:
בקעה. דתנינן בפ''ו דטהרות הבקעה בימות החמה שאין בה זריעה רה''י לשבת דלאו הילוך לרבים הוא דאין רגילין להסתלק מן הדרך ולילך בהשדה:
ור''ה לטומאה. דהא מיהת לאו מקום סתירה הוא שיש בני אדם נכנסין לתוכה וספק טומאה בר''ה טהור דמסוטה גמרי' לה שאינה אלא במקום סתירה:
אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת לַשַּׁבָּת. רְשׁוּת הַיָּחִיד רְשׁוּת הָרַבִּים וְכַרְמְלִית וּמְבוּאוֹת שֶׁאֵינָן מְפוּלָשִׁין. וְאֵי זֶהוּ רְשׁוּת הַיָּחִיד. חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. וְגָדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. זוֹ הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה. וְאֵי זֶהוּ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה. אִסְטְרַטְייָא וּפַלַטֵּיָא וּמִדְבָּר וּמְבוּאוֹת הַמְפוּלָשִׁין. אֵין מוֹצִיאִין מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא מַכְנִיסִין מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הוֹצִיא אוֹ הִכְנִיס שׁוֹגֵג חַייָב חַטָּאת. מֵזִיד 5b חַייָב כָּרֵת וְנִסְקָל. אֶחָד הַמּוֹצִיא וְאֶחָד הַמַּכְנִיס אֶחָד הַמּוֹשִׁיט וְאֶחָד הַזּוֹרֵק. יָם וּבִקְעָה וְאִיסְטְווָא וְאַסְקוּפָּה וְכַרְמְלִית אֵינָן לֹא רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בָּהֶן וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בָּהֶן פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ארבע רשויות לשבת. תוספתא היא בריש מכלתין:
ומבואות שאינן מפולשין. והתם גריס חצר של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לא עירבו אסורין. ולאו מחשבון רשויות הן דהא בין כך ובין כך רה''י הן ולחשבון רשות הד' גריס שם בסיפא אדם עומד על האסקופה נותן לבע''ה ובע''ה נותן לו וזהו מקום פטור כגון דלית בה ד' על ד' דסתם אסקופה רחבה ד' ואינה גבוה עשרה והאי כרמלית היא כדקחשיב לקמן:
רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב חִינְנָא בְשֵׁם רַב חֲנִינָה. סִימְטִיּוֹת שֶׁבֵּין הְעֲמוּדִים נִידוֹנִין כְּכַרְמְלִית. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. פִּירְחֵי הָעֲמוּדִים נִידּוֹנִין כְכַרְמְלִית. לָכֵן צְרִיכָה בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה. חִייָה בְרֵיהּ דְּרַב. כָּל הַמְעַכֵּב דְּרִסָה בִּרְשׁוֹת הָרַבִּים נִידוֹנִין כְּכַרְמְלִית. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. אֲפִילוּ קוֹצִין אֲפִילוּ זְכוּכִית. לָכֵן צְרִיכָה בְּשֶׁאֵינָן גְּבוֹהִין שְׁלֹשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לכן צריכה. להכי היא דאיצטריך לאשמועינן להוא שאפי' אינן גבוהין שלשה לאו כארעא חשיבי הואיל ואין נוח לדרוס עליהן דאי בגבוהין שלשה מאי למימרא:
אפי' קוצין אפי' זכוכית. שאפשר לדרוס עליהן בסנדלין שעל רגלו אפ''ה מעכבין את הדריסה להדיא הן:
כל המעכב דריסה בר''ה. כל מקום שהוא מעכב את דריסת הרגל בר''ה אין נידונין אלא ככרמלית מפני שאין נוח להילוך לא הויא כר''ה:
לכן צריכה בגבוה שלשה. לא צריכה אא''כ הם גבוהין שלשה דכל פחות מג' כארעא סמיכתא היא:
פירחי העמודים. שעשוין בלמטה שבהן כעין פרחים לנוי:
סימטיות. כמו סימטא השנויה במקומות הרבה והיא שביל שבין העמודים שהם ברחבה ותולין התגרים בהם להפרקמטיא שלהם נידון ככרמלית:
משנה: לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לֹא לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבּוּרְסְקִי לֹא לוֹכַל וְלֹא לָדִין. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרִיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם התחילו. באחד מכל אלו דקחשיב ואפילו התחיל באיסור שכבר הגיע זמן מנחה אין מפסיקין אלא אם יש שהות ביום יגמור ואח''כ יתפלל ומאימתי התחלת התספורת משיניח מעפורת והוא הסודר של ספרים על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו. והתחלת המרחץ משיפשוט הבגד הסמיך לבשרו. והתחלת הבורסקי משיקשור בגד בין כתיפיו כמו שהאומנין עושין. והתחלת האכילה היא לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ולבני בבל משיתיר חגורה. והתחלת הדין משיתעטפו הדיינים וישבו לדון ואם היו יושבין ועוסקין בדין ונגמר ובא לפניהם דין אחר הויא התחלה משיתחילו הבעלי דינין לטעון. ומפסיק לק''ש ואין מפסיקין לתפלה. הך סיפא אתיא לדברי תורה. וה''ק וחבירים העוסקי' בתורה מפסיקין הן לק''ש לפי שזמנה קבוע והיא מן התורה ואין מפסיקין לתפלה שאין הזמן קבוע מן התורה ומצות תלמוד תורה גדולה הימנה. ולא שנו אלא לאלו שתורתן אומנתן וכגון ר' שמעון בן יוחי וחביריו אבל כגון אנו שמפסיקין מן התורה לאומנות ולעסקים כ''ש שצריך להפסיק לתפלה ובדליכא שהות מיירי דאלו בדאיכא שהות אטו גרע תלמוד תורה מהני דקתנו ברישא דאין מפסיקין בדאיכא שהות ביום אלא הכא בדליכא שהות וקמ''ל דאפ''ה אלו שתורתן אומנתן אין מפסיקין לתפלה:
ולא לדין. אפי' בגמר דין שמא יראה בעיניו לסתור הדין וימשך ויבטל מן התפלה:
ולא לאכול. ואפי' סעודה קטנה ואכילת עראי שמא ימשך באכילה:
ולא נבורסקי. מקום עיבוד העורות ואפי' לעיוני בעלמא דשמא יראה איזה הפסד במלאכתו ויהא טרוד להתעסק בה. ויתעכב מן התפלה:
לא למרחץ. אפילו להזיע בעלמא דשמא יתעלף ויבטל מן התפלה:
סמוך למנחה. מסקינן לפי סוגיית הש''ס דילן דסמוך למנחה גדולה קאמר והיינו מתחלת שעה שביעית דזמן מנחה גדולה היא משש שעות ומחצה וסמוך למנחה היא חצי שעה מקודם ואע''פ שיש עדיין הרבה שהות ביום אסור לכתחלה לישב לפני הספר להסתפר גזירה שמא ישבר הזוג של התספורת ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר ובתוך כך תעביר זמן התפלה:
מתני' לא ישב אדם לפני הספר. משנה זו אינה מענין השבת אלא מפני שזו מן ההלכות שהסכימו ולא נחלקו בהם כלל וכדתנן לקמן ואלו מן ההלכות וכו' ועוד דבעי למיתני אבתרה לא יצא החייט וכו' שהיא דומה למתני' דהטעם שמא ישכח וכו' והקדים התנא משנה זו ללמדינו דסמוך לחשיכה דתנינן לקמן לאו דוקא אלא סמוך למנחה נמי בכלל כהאי מתני' והכי אמר בגמ':
אִיסְקוּפָּה שֶׁלִּפְנֵי הַפֶּתַח. אֲחֵרִים אוֹמְרִים. כָּל זְמַן שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בִּמְקוּרָה אֲפִילוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כְּלִפְנִים. אִם בְּשֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה אֲפִילוּ פָּתוּחַ כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁחֶצְייָהּ מְקוּרָה וְחֶצְייָהּ אֵינָהּ מְקוּרָה. מָהוּ נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוּץ וּמִן הַחוּץ לְתוֹכָהּ. בְּשֶׁהָיָה בַפֶּתַח חוֹר אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לַחוֹר וּמִן הַחוֹר לְתוֹכָהּ. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. נָעוּל כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ. וְלֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. אַסְקוּפָּה אַרְבָּעָה מֵאַחַר שֶׁיִּנְעַל הַפֶּתַח כּוּלָּהּ כִּלְחוּץ. אַף כְּשֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ חֶצְייָהּ כְּלִפְנִים וְחֶצְייָהּ כִּלְחוּץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' נתן אומר וכו'. ר' נתן פליג על אחרים וקאמר. דבהא מודינא לכו שאם הפתח נעול כולה כלחוץ דאין כאן תורת גוד אחית הואיל ואין הקירוי כ''א על החצייה והדלת נעול היא שדינן לכולה כלחוץ אבל כשהפתח פתוח בהא פליגנא עלייכו ולדידי הכי הוא דמסתברא למימר שחצייה שהיא מקורה שדינן לה כלפנים דנחשבת להבית הואיל והיא מקורה והפתח פתוח היא אבל חצייה האחרת שאינה מקורה לעולם היא כלחוץ דלא מהני לה פתיחת הדלת וכדמסיק ואזיל לטעמיה דר' נתן דהא וכי לא כן סברינן מימר דהכא באסקופה רחבה ארבעה עסקינן ואת אמרת דמאחר שינעל הפתח כולה כלחוץ היא הואיל וחצייה שכלפי חוץ אינה מקורה וכדפרישית א''כ ש''מ דאף כשהפתח פתוח חצייה האחרת לעולם כלחוץ היא וכדאמרן:
מותר וכו'. כלו' לענין להשתמש ולטלטל מתוכה לר''ה ומר''ה לתוכה וכן לענין זה כשהיה בדלת הפתח חור אסור להשתמש מתוכה להחור ומהחור לתוכה דחור הדלת נחשב לרה''י ועיקר הרבותא משום הך סיפא איצטריך ליה דלא תימא הואיל וחור הדלת פתות לתוכה מותר להשתמש ממנו לתוכה ומתוכה לו הלכך קמ''ל דלעולם כשהדלת נעול נחשבת הוא כלחוץ לענין הכל:
מהו נעול כלחוץ. ומפרש לה דלענין מאי אמרי' שנחשבת כולה כלחוץ כשהדלת נעול:
אלא כן קיימין בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה. וכגון שקירויה כלפי פנים היא הלכך פתח פתוח כולה כלפנים נחשבת ולקמן פריך עלה ואם הפתח נעול כולה כלחוץ היא דהואיל ואין כאן תקרה על כולה למימר ביה חודו החיצון יורד וסותם והדלת נעול היא אפי' אותה חצייה שהיא מקורה נחשבת כלחוץ דאין שיעור רחב ד' עליה למימר בקירוי הזה גוד אחית:
אסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים וכו'. בסיפא דהתוספתא קתני לה וכדמפרש ואזיל במה אנן קיימין אם באסקופה מקורה שמשקוף הפתח הוא קירוי עליה א''כ אפי' הפתח נעול תחשב כולה כלפנים דסתם משקוף רחב ד' ואמרי' ביה פי תקרה יורד וסותם הואיל ויש בהחלל עובי ארבעה ולא מהני נעילת דלת לבטל כאן המחיצה שהיא ע''י גוד אחית. ואם בשאינה מקורה שאין בליטת המשקוף עליה א''כ אפי' הפתח פתוח נחשבת כולה כלחוץ דמה מהני פתיחת דלת הבית להאסקופה שהיא בחוץ ואין שום קירוי עליה:
וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִיסְקוּפָּה שֶׁאָֽמְרוּ רְחָבָה אַרְבָּעָה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה. רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא. אִין תֵּימַר. גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵינָהּ רְחָבָה אַרְבָּעָה. הָדָא דָּמַר רַב חִסְדָּא בְשֵׁם אַסִּי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מוּתָּר לְכָאן וּלְכָאן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיף. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּשֶׁאֵינָהּ לֹא רְחָבָה 6a אַרְבָּעָה וְלֹא גְבוֹהָה עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין. אלא ע''כ אסקופה שאמרו שהיא כרמלית בשאינה לא רחבה ארבעה ולא גבוה עשרה כזהו דין כרמלית עליה:
ובלבד שלא יחליף. שלא יעמוד אדם במקום פטור ויטול מרה''י ליתן לר''ה ואע''ג דהוא דרך מקום פטור אסור ומ''מ הואיל והוא עומד שם הוי כנח במקום פטור ולא מיחייב עלה אלא דלכתחילה לא יעשה כך:
איסקופה שאמרו. בברייתא דלעיל למיחשביה כרמלית ברחבה ד' ואינה גבוה עשרה דאם תימר שהיא גבוה עשרה ורחב ד' רשות בפ''ע היא ואפי' עומדת בר''ה רה''י הוא ואין תימר שגבוה עשרה ואינה רחבה ארבעה א''כ הדא דאמר רב חסדא בשם אשי לעיל בהפיסקא דקנה נעץ בר''ה אע''פ שגבוה עשרה הואיל ואין כאן רחב ד' מותר לטלטל לרה''י ממנה וכן ממנה לר''ה דמקום פטור בעלמא הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source